‏‏‏המפלצת בעלת שלושת הראשים, השיניים החדות והטפרים החודרים סובבה במהירות את ראשה השמאלי האיום.

"מי שם?" - תבעה לדעת.

דממה השתררה.

"מי שם?" - שאגה שוב - "הראה את עצמך, או שאהפוך את המקום הזה לאפר."

השוונץ יצא בחשש מבין הצללים. "זה אני" - אמר.

"אה", אמרה המפלצת בעלת שלושת הראשים, השיניים החדות והטפרים החודרים. "חשבתי שאתה באילת."

"אני לא באילת." - אמר השוונץ. "את בעצמך באילת."

המפלצת הרהרה רגע. "אם אני באילת," - שאלה - "אז איך אנחנו מדברים?"

לזה לא היתה לשוונץ תשובה מוכנה. "בטלפון?" הציע בהיסוס אחרי שתיקה ארוכה.

"אם ככה," - אמרה המפלצת - "סליחה. יש לי שיחה ממתינה."

לימים שאלו את המפלצת לפשר הדבר. הרי לא היה לה טלפון, וודאי שלא היתה לה שיחה ממתינה.

"נכון," - ענתה המפלצת - "פשוט סיננתי אותו. הוא היה נודניק בלתי נסבל." ¹

דברים ישנים